<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ד' שער ד'</h1>
<h2>דף פג:</h2>
ארבע מדות במוכרים, מכר לו המוכר חטים, שאמר לו שהם יפות, שקורין לכאותן במקום ההוא רעות, אפילו אין בהם אונאת שתות יכול לחזור בו מפני שהטעהו. ואין מוכר יכול לחזור בו, דלא הוי שינוי חפץ לגמרי. רעות ונמצאו יפות, מוכר שנתאנה יכול לחזור בו ולא לוקח. יפות ונמצא יפות, רעות ונמצא רעות, אע"פ שיש יפות מאלו או רעות מאלו, המקח קיים. שחמתית ונמצאת לבנה, הוי כשאינו [אותו] חפץ לגמרי ושניהם יכולים לחזור, ואיתה פרק הספינה.
והיכא שמכר שוה ששה בחמשה פחות פרוטה, דהוי יותר משתות, ורצה המתאנה לחזור מהמקח, דין הוא ובטל מקח. אבל אם רצון המוכר שיהיה המקח קיים ושותק ואינו תובע אונאה, לאו כל כמיניה דלוקח שיאמר מכיון שמן הדין בטל המקח אחזור בי. רבינו יצחק ב"ר מרדכי והראב"ד. ונראה מלשון הר"ם פי"ב כן. והרב רבינו יונה [כתב], כשם שיכול לחזור בו מתאנה כך יכול לחזור בו מאנה, אפילו שתק מתאנה. וכל שהמקח קיים ומחזיר אונאה, אפילו נתייקר המקח, אם נתאנה לוקח יש למוכר לשלם, דברשות לוקח הוקר. ואם נתאנה מוכר, אפילו זל המקח יש ללוקח לשלם, דברשות לוקח זל.
<h2>דף צב.</h2>
המוכר פירות [וזרען] ולא צמחו, אפילו זרע פשתן, אינו חייב באחריותן. וזה במכרן סתם, שלא פירש אם לאכילה אם לזריעה. לא מיבעיא פירות אחרים דאיכא דזבין לזריעה ואיכא דזבין לאכילה, אלא אפילו זרע פשתן דרוב קונין לזריעה, כיון שלא פירש אינו חייב באחריותן, דלא אזלינן בממונא בתר רובא. אבל אם הודיעו שהם לזריעה חייב באחריותם, אפילו הנאכלים. ואיתה פרק המוכר פירות. (ובמשלם) [וכשמשלם] דוקא שנתברר כי פירות כאלו לא יצמחו. ואם הקרקע בדוק והשנה כתקנה, שאין לתלות אלא בזרעים, א"צ בירור, דידוע הוא שאין הזרעים יפות. רבינו חננאל. וכשמשלם המוכר אינו מנכה ללוקח מה שזרע, אפילו זרעם כולם, שעל דעת כן מסרן לו המוכר. וכל שהמקח בטל ולוקח זה לא פשע בכלום, אינו חייב לשלם לו כלום. כמו שאמרנו גבי השוחט את הפרה ומכרה ונודע שהיא טריפה מה שאכלו אכלו [ויחזיר להם את הדמים] ומה שלא אכלו יחזיר ויחזיר לו הדמים. וכן המוכר בשר ונמצא בכור, פירות ונמצאו טבלים, יין ונמצא נסך, מה שאכלו אכלו והשאר יחזיר. ומחזירין את הדמים, ואיתה בבכורות פרק פסולי המוקדשין [ל"ז ע"א]. המוכר פרקמטיא לחבירו להוליכה למקום רחוק ומצא שם אונאה או מום המבטלים המקח, המוכר מחזיר הדמים ללוקח, ואינו יכול לומר הבא לי הפרקמטיא שלי, דאמר לו לוקח אתה גרמת לי להוליכה לאותו מקום. ור"ם כתבו פי"ו, והודה לו הראב"ד ודקא מודע ליה שדעתו להוליכה שם.
<h2>דף צו.</h2>
והמוכר יין והחמיץ וחבית והחמיצה וכל דיני יין שהחמיץ, שם תמצא הכל בארוך. ור"ם כתב (פ"ח) [פי"ז] דקנין, הכל כפי מה שנהגו באלו הענינים. ודינים אלו פרק המוכר פירות.
